בודד2 (1)

האם אמרנו שלום לבבי הבוקר, למישהו שקוף?

במשך למעלה משנה מצאתי את עצמי שותה בהנאה את קפה הבוקר שלי בחברת שומרים ופועלי ניקיון. אנשים אלה שהפכו לחברי באותה תקופה היוו את אחד המרקמים האנושיים, האיכותיים והמרתקים ביותר שהייתי חלק מהם.

צייר – שומר המרכל


לפני קרוב לשני עשורים, הצטלבו דרכי עם אדם עדין ומקסים, צייר לא ידוע (ובצדק לדעתי), שהתפרנס בעיקר משמירה בחניוני רכב, והתיידדנו. לאחר זמן קצר עבר הצייר לשמור במרכל במתחם מסחרי הסמוך לביתי, והציע לי לשתות אתו קפה מוקדם של בוקר, לפני תחילת משמרתו.
באחד הבקרים מימשתי את ההצעה, ולאחר שהודעתי לאשתי על יציאה מוקדמת להליכת בוקר (במבט לאחור, הכרזה מחשידה ביותר), צעדתי בנחת דקות ספורות לבית מאפה שכונתי קטן בו קבענו להיפגש.

משורר- מפעיל מכונת הניקיון


בנוסף לצייר – שומר משמרת הבוקר בצרכנייה, הצטרפו אלינו באותו בוקר, 'א', שומר הלילה של החניון שזה עתה סיים את משמרתו, ומפעיל מכונת ניקיון המרצפות במתחם. פגישתנו שהפכה לשיחה פתוחה, חמימה ולבבית מהסוג החסר לנו, השאירה בי רשמים עזים וטעם של עוד.

כך מצאתי את עצמי בערך אחת לשבוע, שותה את קפה הבוקר עם מספר שומרים ופועלי ניקיון. רובם אנשים אינטליגנטים בצורה יוצאת דופן, חלקם משכילים ביותר (בעיקר יוצאי רוסיה שבהם). התברר לי שאחד מהם, פועל ניקיון, הוא משורר ידוע בין יוצאי ברית המועצות, בארץ ובחו"ל, והזדמן לי לראות סרטונים בהם הוא מקריא שירה בפני קהל רוסי באולם בלונדון. בימים רבים, היו אלה ללא ספק, האנשים מרוממי הנפש ביותר שפגשתי באותו יום. חוויית המפגשים איתם ליוותה אותי זמן רב לאחר שהתקיימו.

ידידותי עם 'א' שומר הלילה של החניון מתהדקת


ביני ובין 'א' – שומר הלילה של החניון התת קרקעי, נוצרה מערכת יחסים מיוחדת, והפכנו להיות יועצים אישיים ומלווי החלטות איש לרעהו. 'א', כאיש משכיל, אינטליגנטי ובעל יכולת אבחנה וניתוח נדירים, היה מוקד משיכה גם לאנשים נוספים ששמחו בחברתו, בחכמת החיים שלו ובעצותיו. מחזה בו הוא יושב בחדרון השמירה ביציאה מהחניון ולידו יושב מישהו ומשוחח אתו לא היה נדיר. (למשל מנהל מוסד חינוכי גדול מאוד בעיר)

'א' הפך בעבורי שותף שיחה קבוע, על מגוון נושאים והתלבטויות. סיטואציה שהזכירה במקצת התרחשות מספרה של איין ראנד – "מרד הנפילים", בה הווארד רוארק תעשיין הפלדה, קיים שיחות קבועות והתייעצויות עם פועל רכבת שפגש בדרך מקרה במזנון הפועלים של הרכבת. המפגשים במזנון הפועלים היו עבור שניהם הנקודה היחידה בה דרכיהם הצטלבו, אך התפתחו אחר כך לקשר מתמשך ומפרה.

שיעור ב"ארס פואטיקה" משומר חניון

הנה כדוגמא, רשמי שיחה המשקפת את יכולות האבחנה של 'א'. באחד ממפגשי הבוקר שהשיחה בהם הייתה בנושאי תרבות, סיפרתי ל 'א' על מופע זמר שצפיתי בו אמש. (כשומר הלילה בחניון המתחם, הבחין בי ביציאתי עם אשתי מחניון התיאטרון לאחר המופע). סיפרתי לו על שיר מהמופע, שירה של המשוררת פניה ברגשטיין "שתלתם ניגונים".

שוחחתי אתו על דור הצברים וראשוני העליות למדינה טרום הקמתה, שהתנער מעברו הגלותי. דור שהמשוררת השתייכה אליו. כמשוררת מגויסת לחזון החלוצי התעלמה ברגשטיין מנושאים יהודיים וגלותיים וחיברה שירי הגשמה רבים ("בוא אלי פרפר נחמד", "האוטו שלנו גדול וירוק"…) .

אך ב-1944 עם הגעת ידיעות נרחבות מהמתרחש באירופה ועל השואה, היא נתקפה געגועים לבית אביה וחיברה שיר הדן בזיכרונות הניגונים מבית אבא (שראשיתו: "שתלתם ניגונים לי אמי ואבי/ ניגונים מזמורים שכוחים/ גרעינים גרעינים נשאם לבבי/ עתה הם עולים וצומחים…".)
לאחר שיחה מעניינת ציין 'א' שמדובר בשיר 'ארס פואטי' והפנה אותי 'א' לשימושים שונים ב'ארס פואטיקה

ארס פואטיקה היא תופעה שבה אמנות עוסקת באמנות וביצירתה. הארס פואטיקה מפותחת בעיקר בתחום הכתיבה והספרות, אך מופיעה גם בתחומי אמנות שונים.

הצורה השכיכה ביותר של ארס פואטיקה היא בשיר שנושאו הוא שיר, לדוגמא שירו הנודע של אלטון ג'ון "Your Song" שהוא שיר אהבה המספר על תהליך כתיבתו.

שמשמעותה שיר שנושאו שירים או עוסק בעצמו או בשיר אחר (יצירת אמנות העושה שימוש ביצירת אמנות אחרת. אני אגב, לא זכרתי בראשית שיחתנו את משמעות המונח).

בשיחה, לאחר שנתן מספר דוגמאות ספרותיות וקולנועיות שהשאירו אותי פעור פה, ציין 'א' שהיצירה המשקפת ביותר לדעתו את המדיום ה'ארס פואטי', היא השיר Killing Me Softly with His Song (בעברית: הורג אותי ברכות בשירו).
הרעיון לשיר על פי זכרונו, הגיע מזמרת בשם לורי ליברמן, לאחר שנכחה בקהל בהופעה של דון מקלין.
במהלך האזנתה לשיריו חשה ליברמן שמקלין קורא את מחשבותיה ומבטא אותם במילותיו ו"הורג אותה ברכות" עם שירו.

ליברמן סיפרה את הדבר לתמלילן, שכתב על כך שיר שהיא בצעה, אך התפרסם אחר כך בביצועה של רוברטה פלק (והפיוג'יז) ('ארס פואטיקה' – בשיר זה הוא שירה של ליברמן העוסק בשירים אחרים, בשיריו של מקלין)
זה לא מסוג שיחות התרבות שאתה מצפה לקיים עם שומר לילה. אני שהכרתי היטב את 'א' היטב, בהחלט ציפיתי גם ציפיתי.
לפעמים אנשים השקופים לנו לחלוטין, הם עולמות מלאים, גדושים ומופלאים. מסלול חייהם התגלגל מעט אחרת.

מה עוד למדתי מקפה הבוקר עם השומרים והמנקים?


בחלק מפגישות הבוקר ראיתי שליחות מסוימת ועם אחד השומרים, מהמוכשרים שבהם, ניסיתי לבנות תכנית שינוי,
הכשרה ויציאה אל עיסוקים מקצועיים אחרים תוך ריענון חייו. לאחר מספר פעמים שלא הצלחתי לעורר בו התלהבות או עניין אמתי ומעשי, הוא אמר לי: "רפי, זה לא הולך לקרות, אתה לא מבין שלא במקרה אני כאן. שלא במקרה אלה חיי?".


כשאתה יושב מול אדם אחר, יש מקומות שיישארו תמיד באחרותם. תמיד יישאר בו משהו לא פתור, בלתי חדיר ולא מובן. לפעמים אלה פינות שהוא יעשה מאמצים שיישארו תמיד חסויות לאחרים, ואולי גם לעצמו. "גן נעול, אדם" (רחל). הנחתי לזה ונשארנו ידידים טובים. חלק מהדברים נשארו פתוחים כתמיד. והיו כנראה גם נסתרים.

לשיתוף הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אודות

פיגמליון הוא בלוג תרבות ישראלי, המרכז תובנות, מאמרים, סיפורים ורעיונות, בתחומי התרבות, אמנות, חברה והתנהגות, יהדות וזהות ועוד.

רישום לניוזלטר

חיפוש

קטגוריות

פוסטים אחרונים

פוסטים אהובים

עושים תרבות – עושים טוב
פנו עוד מעט מקום בעולמכם, לתרבות ולמהות
הירשמו לעדכונים חודשיים מפיגמליון

דילוג לתוכן