פוסט 6-תמונה

המכירה הפומבית הראשונה בישראל בתחום התרבות. אמנות למען קרן המגן – 1956

קטלוג ישן ונדיר מאוד, אולי יחיד מסוגו, מעלה מחשבות וגורר דיון האם ניתן והאם מועיל להשוות מגמות בשווי פריטים לאורך זמן. בשנת 1977 הקימה גלריה גורדון בשותפות עם דבורה שוקן, את בית המכירות הפומביות הראשון בישראל ליצירות אמנות. מקובל שהיו אלה המכירות הפומביות המוסדרות הראשונות בישראל.

התגלגל לאוספי קטלוג של מכירה פומבית חד פעמית, מאורגנת, מסודרת ומנוהלת בידי מומחים, שהתקיימה בתאריך 17.4.1956, בחסות ראש עריית ירושלים דאז גרי אגרון. 
מכירה חד פעמית של אמנות מתרומת אמני ירושלים לקרן המגן. 
הקטלוג מרתק ויחיד במינו לא רק משום שאינו בספריה הלאומית ובספריות אחרות בארץ, הודפס ככל הנראה בהיקף מצומצם ואולי מדובר בעותק היחידי והאחרון שנותר ממנו, אלא משום שהוא מספק אפשרות להצצה יחידה במינה למגוון היבטים של עולם התרבות והאמנות, ואל שוק האמנות למעלה מעשרים שנה לפני שהחל לפעול בית המכירות הראשון.

הקטלוג מאפשר גם הצצה לנתונים ספציפיים של מחירים ומגמות מסוימות חלקן מרתקות. 
הקטלוג מעלה שאלה מעניינת, במציאות שבה הכל השתנה, המדינה, החברה, הכלכלה, עולמות התרבות וגם העולם מסביב, האם רלוונטי לאחוז במסמך מלפני כשבעים שנה ולערוך השוואות?

התערוכה והמכירה הפומבית המתוארים בקטלוג, התקיימו במלון המלך דוד בירושלים, היו בחסותו של ראש עריית ירושלים באותם ימים – מר גרי אגרון, ובהנהלת המומחה לאמנות הרי פיליפס. את הטקסט לקטלוג כתב תיאודור פ. מיזלס. 
לפעילויות מאותם ימים אין בדרך כלל תיעוד ברשת האינטרנט. בדרך הטבע לפיליפס ולמייזלס האמורים, יש אזכורים ספורים באינטרנט, בעיקר אודות פעילות מחוץ לישראל.

אמנים למען "נשק לישראל"


יתכן וכבר כותרת הקטלוג הנה חד פעמית לחלוטין. קטלוגים מסודרים למכירות פומביות בהיקף משמעותי יצאו רק החל ממספר שנים לאחר מלחמת יום כיפור. ספק אם לאחר קטלוג זה ניתן למצוא התגייסות נרחבת של עולם האמנות לקרן כמו קרן המגן שמטרתה המוצהרת היא רכישת נשק, בקטלוג, הנושא את הלוגו "נשק לישראל". 
היצירות הן תרומת בכירים מאמני ירושלים, ובהם: מרדכי לבנון, לודויג בלום, פנחס ליטבינובסקי, אבל פן, יוסי שטרן, סימה מירון ואחרים.

ומה היו המחירים?


פסקה זו תכלול בעיקר תירוצים מדוע הנתונים המצומצמים בקטלוג עשויים להטעות, ומדוע אני לא מרחיב לגבי מסקנות אפשריות מהנתונים שפורסמו.
בקטלוג מפורסמות 34 יצירות של פחות מ-30 אמנים, בצירוף מחיר בלירות של אותה תקופה.

המחיר הנו הערכה של המארגנים והמכירה החלה במחיר נמוך יותר. 
בידנו כל הסיבות מדוע להתייחס לנתונים בזהירות רבה. מדובר בהערכה המבוססת על שוק אמנות שאינו קיים עדיין. תיאור הפריטים בקטלוג מצומצם ביותר ואף גודלם לא פורסם, המכירה בוצעה למען מטרה שהייתה עשויה להשפיע על המחיר ועל ההערכה, קיימות בעיות במדידת השינויים הכספיים ועוד.

האם ניתן להשוות? ואיך אפשר להשוות שווי ומגמות לאורך זמן.


לפני כעשור ניהלתי שיחה עם מכר, סוחר עתיקות, על השוואת מחירי מטבעות עתיקים, בין ערכם בעת העתיקה לערכם כיום. מתברר כי בצד מטבעות שערכם השתנה ביותר, ישנם מטבעות שאם נמדוד את ערכם במונחים של שכר ממוצע למשל, יתברר כי ערכם לפני כאלפיים שנה זהה לערכם כיום.

כלומר, אם שכר ממוצע היום מאפשר לרכוש עתה, למשל, עשרה מטבעות עתיקים מסוג מסוים, וגם לפני כאלפיים שנה שכר ממוצע באותה עת היה עשרה מטבעות כאלה, הרי שערכם הריאלי של המטבעות לא השתנה במשך כאלפיים שנה. במילים אחרות, אדם שהשקיע במטבעות כאלה לפני אלפיים שנה והחזיק בהם בכל אותה תקופה, הרווח שצבר אותו משקיע במצטבר הוא אפס אחוזי תשואה. במנחים של תשואה על השקעה, זוהי ללא ספק תוצאה קטסטרופלית.



האם יש תועלת כלשהי מעריכת השוואות של שווי פריטי תרבות לאורך זמן?


לא זו בלבד שהעולם מסביב, על כל ההיבטים הרלוונטיים לאחזקה בפריט תרבות, השתנה לחלוטין, הפריט עצמו השתנה.
אם מדובר במטבע עתיק, הרי שלפני אלפי שנים מדובר היה בפריט מוניטרי – כסף. היום זה פריט אספנות.
אלו עולמות שונים לחלוטין, המחזיקים בפריטים אלה שונים לחלוטין והם אף חיים בעולמות שונים.
בנוסף לכך הסיבות לאחזקה שונות וכך גם השימושים בפריטים. הפריט רק נראה דומה אבל הוא, ועצם הגדרתו שונים לחלוטין. כד חרס עתיק היה בעבר פריט ביתי שימושי והיום הוא פריט אספנות דקורטיבי – אלה פריטים שונים.

לעיתים פריט אספנות עובר במשך השנים בין קהלי מתעניינים שונים לחלוטין, מושפע משינויים חברתיים, כלכליים ושינויי תרבות קיצוניים ביותר, בצד השפעות רגולטוריות והשפעות חקיקה ומיסוי. 
במעבר בין קטגוריות כאלה קורות גם טרגדיות. אנשים שהשקיעו למשל סכומים ניכרים בשטרי כסף בעת שהיו פריטים מוניטריים שימושיים מתוך כוונה שערכם יעלה כשיהפכו להיות פריטי אספנות, גילו לעיתים שאיבדו את כל השקעתם.

כך קרה גם עם בולים. מובן שיש גם סיפורים הפוכים, אם כי יתכן והם נדירים הרבה יותר. 
גם פריטי אספנות שהיו ונשארו פריטי אספנות, מושפעים משינויים חברתיים, שינויים באופי המחזיקים, שינויי תרבות, שינויי טעמים, ושינויים נוספים, עד כי אותו פריט הופך להיות "אחר" לחלוטין בכל תקופה. גם אם נראה שלא חל בו כל שינוי.

על אף האמור לעיל, במקרים מסוימים, עשויה להיות תועלת רבה מניתוח התנהגות המחירים של פרטי תרבות לאורך זמן. הניתוח מאפשר העלאת השערות לגבי השפעת שינויים בתקופה, למשל השפעתם של שינויים חברתיים.
האם ניתן להגיע ליותר מהשערות? האם ניתן לבודד את ההשפעה של גורמים ספורים? אני בספק.

לשיתוף הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אודות

פיגמליון הוא בלוג תרבות ישראלי, המרכז תובנות, מאמרים, סיפורים ורעיונות, בתחומי התרבות, אמנות, חברה והתנהגות, יהדות וזהות ועוד.

רישום לניוזלטר

חיפוש

קטגוריות

פוסטים אחרונים

פוסטים אהובים

עושים תרבות – עושים טוב
פנו עוד מעט מקום בעולמכם, לתרבות ולמהות
הירשמו לעדכונים חודשיים מפיגמליון

דילוג לתוכן