"מה אמיתי יותר מן האמת ? – הסיפור". במשפט זה, שתואר על ידה כפתגם יהודי האהוב עליה במיוחד, פתחה הסופרת הצ'יליאנית איזבל איינדה את הרצאתה מעוררת ההשראה שנשאה בפורום הרעיונות 'טד' TED, בשנת 2006.
הסיפור הוא כוח המניע את חיי המעשה. וייחוס ההכרה בעוצמתו של הסיפור למקורות יהודיים אינו מפתיע.

הסיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו חשוב הרבה יותר משאנו חושבים. מחקרים רבים עוסקים בנושא. כך למשל הומחש במחקרים שהאמצעי הטוב ביותר לניבוי מידת ההצלחה של סטודנטים לאחר סיום לימודיהם הוא הסיפור שהם מספרים לעצמם על עצמם. זה הסיפור המשפיע על זהותם, ועל עשייתם בעתיד.
מנסח זאת האמן, הסופר, הממציא והפילוסוף טום אסקר (  Tom Asacker ) :
אינפורמציה לא תגרום לכם לשנות את התנהגותכם.
אתם יודעים מהי תזונה טובה יותר, כמה חשוב לטפל בהרגלי השינה. בידיכם כל ידע שתרצו על שגרת ספורט וגם על מגוון הרגלי התנהגות. אתם יודעים כיצד לנהוג במגוון גדול מאוד של נושאים. אתם יודעים מה כדאי לשפר, ומה כדאי לשנות. כיצד לנהל נכון וכיצד לנצל נכון את זמנכם.
אבל גדולים מאוד הסיכויים שכל המידע הזה לא גרם לכם לשנות את התנהגותכם עד עתה, וגם לא יגרום בעתיד.
אינפורמציה לא מניעה אותנו. תשוקה מניעה אותנו.
והתשוקה מונעת מהזהות שלנו – מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו.
מי שאנחנו חושבים שאנחנו, זו הסיבה למה שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. […], אנחנו מגלמים את תפקידינו ואת ערכינו כפי שהם מוצגים בסיפורנו. אנחנו חיים בתוך הסיפורים שלנו על עצמנו, ואנחנו חיים על פיהם. (הרצאה בנושא – כאן )

הסופרת הצ'יליאנית הנודעת איזבל איינדה מנסחת זאת מעט אחרת. היא מדגישה שעבורה הסיפור חזק מן האמת. ולסיפוריה היא בוחרת דמויות מלאות תשוקה, כאלה שזהותן ברורה והן פועלות על פיה. על פי סיפורן. הסיסמא האולימפית היא: "כאן גרה התשוקה".
על סיסמא זו היא שואלת – "האין זה תמיד נכון?" והיא קובעת: "הלב הוא המניע אותנו וקובע את גורלנו. זה מה שאני זקוקה לו עבור הדמויות בספרי: לב מלא תשוקה ולהט. אני זקוקה לזאבים בודדים, סרבנים, הרפתקנים, חריגים ומורדים ששואלים שאלות, מכופפים את החוקים ונוטלים סיכונים. אני אוסיף ואומר, אנשים בעלי סיפור חיים המוליך אותם קדימה עם זהות ברורה.

שינוי סיפור החיים כדרך לקידום שינוי בחיים
שינוי סיפור החיים, תוך כדי בדיקתו ובדיקת הנרטיבים מהם הוא בנוי, הוא כלי רב עוצמה לחולל שינוי מעשי בחיים.
הפסיכותרפיסטית לורי גוטליב, למשל, מספרת שבחינת סיפור החיים של מטופליה הוא כלי מרכזי בעבודתה, לכן היא קוראת לעצמה 'עורכת' (עורכת את הסיפורים). היא מנחה מטופלים ופעמים רבות מציעה להם לערוך את סיפור החיים שלהם מחדש. לטענתה, שינוי הסיפור שלך יכול לשנות את חייך. סיפורים עוזרים לך להבין את החיים שלך — אבל כאשר הנרטיבים הללו אינם שלמים, אינם מתאימים או אפילו מטעים, הם יכולים להשאיר אותך תקוע, במקום לספק בהירות (הרצאה בנושא – כאן ).
היא מדגישה את הזהירות הרבה שיש לנקוט בה בהאזנה לסיפור חיים, או לסיפור התרחשויות. צריך לזכור שאותו סיפור עצמו נראה אחרת לגמרי מפיו של מספר, צופה או מעורב אחר.
לדבריה, לאימוץ נרטיבים חדשים, בחינה מחדש של סיפור החיים ושינויו, יש יכולות עוצמתיות לחולל שינוי מעשי בחיינו.

טענת ביאליק במסה "הלכה ואגדה", שאין חיי מעשה ללא אגדה או סיפור, ואין ערך לסיפור אם אינו משפיע על חיי המעשה.
במסורת היהודית הסיפור הוא כלי רב עוצמה. גם בקודקס ההלכתי הנרחב ביותר, התלמוד הבבלי, כשליש ממנו הן אגדות (אגדתא). בחרתי לכלול כאן את התייחסותו של המשורר חיים נחמן ביאליק, באחת המסות החשובות שכתב 'הלכה ואגדה'. הדוגמאות שבחר לכלול במסה ולהמחיש באמצעותן את מסריו הן אגדות מהתלמוד הבבלי.
לדעתו של ביאליק – על אף חשיבותם של הסיפור ושל האגדה אין להם ערך בשל עצמם אלא בהשפעתם המעשית על חיינו. לדבריו של ביאליק, ההלכה (חיי המעשה) והאגדה, "אינן באמת אף הן אלא שתים שהן אחת, שני פנים של בריה אחת…גדולה אגדה – שמביאה לידי הלכה (עשייה מעשית). וכל אגדה שאין עמה הלכה, אוֹננית היא, וסופה היא עצמה בטלה, וגם מבטלת כוח המעשה של בעליה. והאומר אין לי אלא אגדה – בודקין את אגדתו שמא פרח סרק הוא. {…} שאם אין פרי אין גרעין, ואם אין גרעין פרח מנין?"
אי אפשר לו לאחד בלי השני. הסיפור מניע מעשים, את אורחות חיים, ובאלו (חיי המעשה) כבר טמונים גרעיניהם של אגדות חדשות.
בגישתו ממשיך ביאליק התייחסויות רבות שנים לסיפור החסידי, לאגדה התלמודית ולאגדות וסיפורים נוספים המשולבים בתוכן היהודי מראשיתו.

אם מספרים את זה אחרת, גם העבר פתאום משתנה
שינוי סיפור חיינו, יכול לשנות את עתידנו, אך שינוי הנרטיבים והארה מחדש של סיפור חיינו יחולל גם שינוי בראיית העבר, כך שמעתה נראה גם את העבר אחרת.
שטפן צווייג הוא מגדולי סופרי המערב במאה העשרים. בספרו 'מגלן' הוא כותב "מה שאנחנו מכנים "היסטוריה" איננו בשום אופן סך המעשים המשמעותיים שנעשו אי פעם בזמן ובמרחב. ההיסטוריה העולמית מקיפה רק את המקטע הקטן שעליו הטיל במקרה את אורו איזה משורר או מלומד. אכילס איננו לא כלום בלי הומרוס. כל דמות אינה אלה צל, כל מעשה מתמוסס בים האירועים האינסופי בלעדי הכרוניקאי המנציח אותו בתיאורו או האמן היוצר אותו מחדש על הבד."
זוהי אמירה מעוררת מחשבה בכל הקשור למה שאנו מחשיבים כהיסטוריה.
אך לגבי עברנו שלנו, לגבי הסיפור שאנו מספרים על עצמנו, ללא ספק אנחנו הם אותם המשוררים או האמנים הבוחרים את המקטעים שעליהם נטיל את אורנו, וכן כיצד ובאיזה צבעים נתאר אותם.
קארל בקר, מחשובי הפילוסופים של ההיסטוריה בעת החדשה כותב: " 'העובדות' של ההיסטוריה אינן קיימות עד אשר ההיסטוריון יוצר אותן, ולכל עובדה ועובדה שהוא יוצר הוא מכניס בהכרח חלק מניסיונו האישי. ( אטלנטיק מאנת'לי, 1910)
גם במבטנו על עברנו, על ההיסטוריה שלנו, ניסיון אישי הוא תמיד תלוי נרטיב. לעיתים כדאי ואף אפשר לבחור את הנרטיבים מחדש.

נחום גוטמן מספר את סיפורו מעט אחרת, ובכך משפיע על כולנו
שנותיה הראשונות של העיר תל אביב הן שנים קשות הרצופות בהתמודדות קיומית מפרכת. על אף קשיים אלה שנים אלה נצרבו בתודעתנו כימים קסומים של מציאות פסטורלית, אידיאלית וקסומה. בהקדמה לאחת המהדורות המעודכנות ל'עיר קטנה ואנשים בה מעט"  כותב הסופר והעיתונאי שלמה שבא,  "נחום גוטמן הוא בעצם האיש המרכזי שקבע בדמיוננו את דמותה של אחוזת בית ותל אביב בראשיתם. הוא עשה זאת בכתיבה ובציור כמה עשרות שנים אחרי שהדברים קרו. אבל אנחנו קיבלנו תיאורים אלו כדמותה האמתית של העיר בעריסתה. אהבנו אותה, היא עוררה בנו געגועים לעולם שגוטמן אמר לנו בכישרון רב – בסיפור ובקו – כי הוא היה יפה ויש להתגעגע אליו."
נחום גוטמן הוא המספר החשוב ביותר של ימים אלה והנרטיב הנאיבי והאופטימי שלו, כמי שחווה ימים אלה כילד, הפך להיות הסיפור ההיסטורי המלווה את כולנו.
נחום גוטמן לא שגה. הוא בחר באמת. אולי לא האמת היחידה, ואולי מספר אחרת היה מאיר את המאורעות באור אחר. אך כך הוא סיפר את סיפורו שלו.
בשל מרכזיותו בהנחלת סיפור תל אביב לדורות הבאים, סיפור זה הפך להיות סיפורה של תל אביב כפי שכולנו מכירים אותו.
מאורע כמו 'גירוש תל אביב', שבו גורשו כל תושבי תל אביב למשך כשנה וחצי על ידי התורכים בסוף מלחמת העולם הראשונה, וגרר רעב, חולי ומצוקה שלא תתואר חמק מתודעתנו.
הוא אינו מתאים למציאות ימיה הראשונים של תל אביב כפי שאנו מדמיינים אותה, וכפי שאנו מבינים אותה בעקבות תיאוריו של נחום גוטמן. האירוע לא נשמט מסיפוריו של נחום גוטמן, והוא מופיע, בספר "שביל קליפות התפוזים', בספר 'עיר קטנה ואנשים בה מעט' ובציורים ואיורים, אך מנקודת מבטו של ילד קטן המשלב את האירועים ברצף האופטימי, של אירועי בראשית שראוי להתגעגע אליהם.(על גירוש תל אביב בעיני נחום גוטמן – גירוש תל אביב)

כשאנחנו בוחנים את סיפור החיים שלנו, אנו עשויים לחולל שינויים בעתידנו. גם את עברנו אנחנו יכולים לשנות, ומעבר לכל זה, אנחנו יכולים להשפיע גם על אחרים.