פיטיליאנו – "ירושלים של טוסקנה"
העיירה פיטיליאנו, היא עיירה קסומת מבנים ונוף בת כ-3,000 תושבים בטוסקנה. היא ניצבת על גבעה של אדמת בזלת וטוף, ובכל רשימת עיירות מימי הביניים יפות או מומלצות לביקור בטוסקנה, פיטיליאנו ניצבת תמיד במקום הראשון.
היא בנויה בבנייה מסורתית, עתיקה וייחודית המשתלבת עם רשת ענפה של מערות, החצובות, חלקן באופן טבעי באדמת הטוף המקומית. העיירה נקראת גם "ירושלים של טוסקנה", הן בשל יופיה והן בשל הקהילה היהודית רבת השנים שהתקיימה בה החל מאמצע המאה ה-16 ברציפות עד למלה"ע ה-2. יהודי פיטיליאנו היוו במשך תקופות ארוכות כשליש מתושבי העיירה.
בשואה שרדו רוב תושבי פיטיליאנו בשל הירתמות חוואי האזור להסתרתם. רק 22 מיהודי העיירה נספו, וזאת לאחר שנלכדו במקומות אחרים מחוץ לאזור פיטיליאנו. יחד עם זאת השואה שמה קץ לקהילה המשגשגת ובית הכנסת המקומי משמש כיום כמוזיאון. גם במבנה בית הכנסת משתלבת מערת בזלת טבעית ורחבת ידיים שהורחבה, ושימשה במקור למקווה טהרה, עם פתח ייחודי לקליטת מי גשמים.
אמנים המתמחים בהחייאה רגשית בכנסיות שפעילותן השתנתה, מנציחים את זיכרון השואה
תומאס לאנגה (Tomath Lange) ומוטסו היראנו (Mutsuo Hirano), הם זוג אמנים יפנית וגרמני-אוסטרי, החיים ועובדים יחדיו באיטליה ובברלין. בשנים האחרונות הם יוצרים אמנות בחללים אדריכליים המצריכים טיפול ושיחזור כגון כנסיות, בתי ספר ובתים פרטיים. כנסיות, במיוחד בימי הביניים, לא היו רק מבני דת דומיננטיים, אלא גם מבני ציבור שבהן התקיימו אירועים ומפגשים שונים של הקהילה.
רוח המודרניזם והתפתחויות היסטוריות הביאו לכך שכנסיות קתוליות רבות כבר אינן נוכחות בחיי הקהילה כבעבר, אך הן עדיין בעלות נוכחות היסטורית, תרבותית, רגשית ולעיתים גם מוזיאלית. כאן פועלים האמנים היראנו ולאנגה באמצעות יצירות בעלות השפעה אסתטית ורגשית. הם חולקים רעיון אישי מאוד של מרחב תרבותי ופיזי, שבו אלמנטים אדריכליים, ציוריים ופלסטיים קשורים זה בזה, ומעוררים לחיים נוכחות רגשית, ביחד עם הקשריה התרבותיים וההיסטוריים.
היראנו ולאנגה הוזמנו ליצור עבודת אמנות בבית הכנסת המשוקם בפיטיליאנו שבאיטליה ויצרו בתחילת 2020 תערוכה קבועה המוצבת בשני חללים, מקווה הטהרה הישן החצוב בסלעי הבזלת – במערת מקווה שנחצבה מתוך חלל בית הכנסת, ובחדר הסמוך אליו. שם התערוכה הנו "פנים וזיכרון", והיא מוקדשת לאסונה של הקהילה היהודית, שלמעשה, עם השואה חדלה מלהתקיים במקום. כיום בית הכנסת של פיטיליאנו משמש רק כמוזיאון.
בחירות אמנותיות לתערוכת הזיכרון
האמנים בחרו להציב את מרכז תערוכתם בחלל מערת המקווה בעל החזות העתיקה. מערת המקווה לא שוקמה מאז מלחמת העולם, והיא עומדת בעזבונה, מסקרנת אך דוחה ומוזנחת. המערה שהייתה שימושית בעבר משרה תחושה של עבר ההולך והופך להיסטוריה רחוקה. היות המערה סגורה בחבל המסמל חלל סגור, מגביר את תחושת הריחוק של הצופה.
בפינת המערה מפוזרים באי סדר, הנדמה כאקראי, ציורי פנים מטושטשות חסרות זהות. הציורים מגבירים את הסקרנות, כך שתחושת הריחוק מהמערה המסתורית וה"סגורה", נמהלת בתחושת סקרנות ורצון להתקרב, לברר ולהיכנס.
בני פיטיליאנו שנספו בשואה, ידועים ומוכרים. יש בידנו צילומים ברורים שלהם וסיפורם מתועד.
האמנים בחרו להתעלם מפניהם המוכרות ומסיפוריהם הידועים, ולהשתמש בעבודתם בפנים מטושטשות וחסרות זהות.
בני האדם, סיפוריהם ופרצופיהם נמוגו בתוך האסון הגדול.
האסון הוא שנותר נוכח והוא מתעלה מעבר לכל סיפור אישי ומרכיב של זהות. בחדר הסמוך, בתוך רשת של ציורי פנים נוספים מטושטשים וחסרי זהות, נחבאים פתקים קטנים נסתרים מהעין. בפתקים המוסתרים רשומים שמות הנספים. האסון ניצב במלוא נוכחותו. אך לנוכח האסון הנורא הנוכחויות האישיות מיטשטשות ונותרות חבויות ונסתרות.
בחירות אמנותיות של אמנים וישראלים בני תקופתנו
מרתק לראות כיצד תערוכת-מיצב שנעשתה על ידי שני אמנים בינלאומיים שאינם קשורים לקהילה היהודית, ורוב עבודתם בחללים נוצריים, מתבססת על קווי חשיבה המלווים את עבודותיהם של אמנים ישראלים ויהודים בני תקופתנו העוסקים בשואה. כדוגמא ניתן לציין את עבודתו של מנשה קדישמן שלכת. (בתמונה, הצבתה בחלל המוזיאון היהודי בברלין) גם בעבודתו, זהותם האישית של הנספים מטושטשת ונמוגה בפני האסון הנורא.
הביקור במקום היה במסגרת טיול קרנבלים של חברת גשר. בית הכנסת בפיטיליאנו, כמה בתי כנסת נוספים בעולם, נמצא על מסלול הטיולים של טיולי גשר כבר מספר שנים, לא רק כאתר תיירות יהודי שורשי, אלא כבית כנסת שתורמים לו פריטים שימושיים המסייעים לתפעולו. בביקור האחרון (פברואר 2020) תרם מאיר סגל מנהל ההדרכה של טיולי גשר לבית הכנסת בפיטיליאנו גביע מיוחד.
