קורותיהם של סופרים גדולים משופעים בדרך כלל במצוינות, פרצי כשרון, הכרה והצלחה. רבים מהם פורצים לתודעה כבר בגיל צעיר מאוד. קורות חייו של קורט וונגוט, אחד מהגדולים בסופרי אמריקה במאה האחרונה נראים אחרת לחלוטין, וכך גם הוא מעיד על עצמו.

וונגוט הגדיר בצעירות את חייו ככישלון. חוסר הצלחתו של וונגוט הייתה לא רק בכלל עיסוקיו אלא גם בתחום הכתיבה. בצעירותו, על פי עדותו, לא הצטיין קורט וונגוט באף אחד מעיסוקיו. לאחר סיום בית הספר התיכון, למד זמן קצר באוניברסיטת באטלר באינדיאנפוליס, אך פרש לאחר שאחד המורים אמר שסיפוריו אינם מספיק טובים. תקופה מסוימת למד באוניברסיטת קורנל, ואף שם עסק בכתיבה לעיתון הסטודנטים, אך עסק בעיקר בביוכימיה. משם עבר והחל ללמוד במכון קרנגי לטכנולוגיה. גם לימודים אלה הופסקו לאחר זמן קצר ואז התגייס קורט וונגוט לצבא ארצות הברית לחזית מלחמת העולם השנייה.
ב-14 במאי 1944, המועד שבו חל יום האם בארצות הברית, התאבדה אמו, אדית וונגוט.

גם מלחמת העולם השנייה לא הקנתה לו הצלחות או תהילה צבאית ועיקר חוויותיו בתקופה זו הן מנפילתו בשבי בדרזדן ופעולותיו כשבוי במשך כחצי שנה, עד ששוחרר על ידי הצבא הסובייטי.

אמנם, עם שובו לאמריקה הוענק לו עיטור לב הארגמן, אך על פי עדותו העיטור ניתן לו על "פציעה מגוחכת בשוליותה".
בגיל שבו קורט וונגוט השתחרר מהצבא, והתאושש מחוויות השבי, יש סופרים בני גילו שכבר זכו לתהילת עולם.

מה הופך אדם שקורות חייו נראים כמו קורותיו של לוזר סדרתי, לאחד מהגדולים שבסופרי אמריקה ולסיפור הצלחה?

וונגוט בעצמו אהב לספר על אירוע משנה דרך שחווה בצעירותו.

בהיותו נער בן 16 השתתף וונגוט במחנה מתנדבים שעסק בחפירה ארכיאולוגית. אחד החופרים המבוגרים שאל אותו שאלות שמקובל לשאול בני נוער, כגון: מה הספורט החביב עליך? ומה הנושא המעניין אותך? וונגוט סיפר שענה לו, שאינו פעיל בספורט: "אני עוסק בתיאטרון, אני חבר במקהלה, מנגן בפסנתר ובכינור ולוקח שיעורי משחק". וואאו הגיב החופר בפליאה, זה פשוט מדהים.

קורט מספר שהרגיש שלא בנוח ומיד ענה לו שאין זה כך, מאחר והוא למעשה לא באמת טוב באף אחד מן התחומים שציין.

ואז מספר וונגוט שענה לו שותפו לחפירה תשובה שלא ישכח, הסעירה את נשמתו והשפיעה בצורה מטלטלת על המשך מהלך חייו : "אני לא חושב שלהיות טוב בדברים שאתה עוסק זו הנקודה החשובה בעשייתם. אני חושב שכשאתה רוכש את כל הניסיונות הנפלאים שאתה חווה ואת המיומנויות השונות מכך, זה מלמד אותך דברים ההופכים אותך לאדם מרתק וזה באמת לא משנה כמה טוב עשית אותם".

תובנה זו, סיפר קורט וונגוט, שינתה את מהלך חייו מחיים בתחושה של כישלון, ממישהו שלא באמת היה מוכשר בדברים שעשה, לחיים של הצלחה. מאז, מספר וונגוט "חוויתי ועשיתי דברים שנהניתי מהם. עד אז גדלתי בסביבה שהייתה מוצפת לחלוטין במיתוס ההישגיות, שהביא אותי לפני כן לחשוב, כי כדאי לעשות דברים רק אם תצטיין ותצליח בהם." למעשה, גם אחר כך חוויות חייו של קורט וונגוט נראים לנו כהמשך רצף הכישלונות, אך הוא ראה אותם כחוויות מעצבות, כניסיונות מרוממי נפש וכרכישת מיומנויות שונות.

ההחלטה לראות כך את הדברים, וכך לנהל את חייו, הפכה את מה שנראה כהמשך מטריד של כישלונות סדרתיים, לחוויות עמוקות ומשמעותיות שהיוו חומר יוצר לאישיות עמוקה, מרתקת ורבגונית. אישיות זו היוותה בית יוצר למכונת יצירה ועשייה, ובסיכומו של דבר הביאה לעולם סופר גדול.

אלא שלא רק סופרים עשויים להיות אנשים העוסקים במה שהם אוהבים. עיסוקים מגוונים המבטאים נטיות לב, תחומי עניין ורצון אישי, הם צורך בסיסי של בני אדם. לעיתים הם העיסוק המרכזי בחייהם, ולעיתים יש למצוא להם מקום בצד העיסוקים המרכזיים. גם בעיסוקים הנראים כאילוצים, ניתן לנתב את הדברים, כך שיתקרבו לנטיות הלב.

סיפורו של קורט וונגוט הוא מאותם סיפורים המעוררים מחשבה והשראה. נתקלתי בו בעת שעסקתי בתופעה שכיניתי "פרדוקס המוניטין" (למאמר – "פרדוקס המוניטין", כאן). אותו פרדוקס המצביע על כך שמוניטין מקצועי אינו נובע רק מכישורים ועשייה מקצועית, שכן בנושא זה מנהלים ועובדים מקצועיים רבים דומים מאוד בכישוריהם וביכולותיהם לאחרים.

מוניטין מקצועי, תדמית מקצועית ומיצוב אישי, מושפעים בדרך כלל דווקא מעשייה בתחומים אחרים. מאיזשהו מכלול הוליסטי הכולל גם עיסוקים משמעותיים אחרים, מאגרי קשרים נוספים, תחביבים ופעולות נוספות. אלה תורמים לא רק תדמיתית, אלא גם בונים נפש עמוקה, מגוונת, מרתקת, רחבת מבט וחסונה יותר. תכונות התורמות ליכולות ולעשייה בכל תחום. גם בתחום המקצועי.

גם מי שרואה את חייו כהתמסרות להתחייבויות לא צריך לוותר על הדברים שהוא אוהב. ניתן לשלב אותם ברצף העשייה וגם לפעול ללא הרף להפוך את אותן פעולות שהוא רואה כמחויבות, לפעולות משולבות, הוליסטיות, מעשירות ומספקות יותר.