במידה והיינו עורכים סקר בשאלה "מהו ציור האמנות היהודית המפורסם ביותר בהיסטוריה?"
ככל הנראה הציור "גלות" של הצייר שמואל הירשנברג היה מתבלט בתוצאות מעל אחרים.
הציור גדול הממדים היה "כוכב" תערוכת האמנות היהודית הגדולה במוזיאון היהודי בברלין ב-1907, אייקון מרכזי בגלויות הקרן הקיימת ופופולארי בדימויי מוסדות ופרסומים יהודיים עד היום.

רישום הפסטל משנת 1904 המופיע בפוסט זה, הוא אחד משישה רישומי הכנה שערך שמואל הירשנברג לציורו המפורסם "גלות", ציור שלדעת רבים הפך להיות הציור החשוב ביותר בתולדות האמנות היהודית. הרישום המוצג כאן, הוא רישום ההכנה לדמות המרכזית בציור "גלות". חודשים ספורים לפני מותו של בנימין זאב הרצל (ביולי 1904), שילב הרצל באחת המהדורות למחזהו המפורסם ביותר, "סולון בלידיה", חמישה מששת רישומי ההכנה של הירשנברג לציור "גלות". שיבוץ זה תמוה במקצת שכן מדובר בסיפור מיתולוגי אוניברסלי, והדמויות יהודיות שטעטליות-גלותיות.

הדמות המוצגת בהמשכו של מאמר זה שהפכה לדמות המרכזית בציור "גלות" (הדמות האוחזת במקל), הפכה במחזהו של הרצל, ל"סולון" (החכם האתונאי). כיום לא ידוע מיקומו של הציור המפורסם "גלות", ואף על מיקומם של רישומי ההכנה הנוספים של הירשנברג אין לי מידע, אך רישום הפסטל המקורי הזה, "גלות"-"סולון" תלוי בביתי, ונמצא מעת לעת במרכזן של שיחות מזדמנות ביו אורחים וחברים. ניכר ברישומו של הירשנברג, שנעשה ביד אמן, אך מה ראה הרצל ברישום זה שגרם לו לבחור ברישום ולשבצו בסיפור שנושאו שונה לחלוטין?

סיפורו של הרצל "סולון בלידיה"

"סולון בלידיה", הוא מהמפורסמים והמשובחים במחזותיו של הרצל (פורסם במקור כסיפור ב-1900, ועובד למחזה ב-1903). המחזה עובד להצגה גם בעברית, והועלה לבמה בתיאטרון המטאטא, בסמוך להעלאת עצמותיו של הרצל ארצה, דבר שלא זכו לו מחזותיו האחרים. עלילת המחזה "סולון בלידיה" מגוללת אירועים המתרחשים בחצרו של מלך לידיה בעת שמתארחים בה החכמים, איזופוס ממשיל המשלים, וחברו החכם האתונאי סולון.

בעת ביקורם מגיע לחצר המלך צעיר המציע למלך ידע להכנת קמח (ולחם) ללא הגבלת כמות, וללא כל עמל.
בתמורה מבקש הצעיר את ידה של בת המלך שמצידה מתאהבת בו מיד. איזופוס והמלך מלאים התלהבות מהיכולת להיטיב עם עניי העם ולבטל למעשה את הצורך בעבודה ואת הצורך ברוב חוקי הממלכה המגבילים, בעוד סולון חוזה מיד בבעיות הצפויות לממלכה ואף לאנושות כולה, מהשחרור המוחלט של העם מעמל, ממסגרת וממחויבות, ואת הבעיות הצפויות מחיים ללא עמל באווירת שפע בלתי מוגבל, ודורש מן המלך לסרב להצעה ואף למהר ולהמית את הצעיר.

על אף אזהרת סולון, מלך לידיה מאפשר לצעיר להדגים את יכולותיו, ואכן הוא מחלק להמוני העם קמח ללא הגבלה.
היעדר העמל, היעדר המסגרת ושבירת אורחות החיים, מחוללים מידית בממלכה בעיות קשות, בהן, אלימות גואה, חמדנות, רוע ולמעשה אובדן מוחלט של שליטה. במצב שנוצר בוחר המלך בעצת סולון, ולבסוף בסוף הטראגי, הצעיר שותה את כוס התרעלה המוגשת לו על ידי סולון. מחזה זה של הרצל, הסוגיות שבו הוא דן והדיאלוגים המרתקים בו, בהחלט רלוונטיים גם לימינו.

מדוע בחר הרצל ברישומיו הגלותיים של הירשנברג, לעטר את סיפורו


יתכן והרצל ראה ברישומיו של הירשנברג, דמויות טראגיות המובלות בעקבות גורלן, וכך התאימו בעיניו לחלק מהדמויות בסיפורו הטראגי. בשנת 1904 שיבצן באחת הגרסאות המודפסות של מחזהו עם חתימתו של שמואל הירשנברג ובציון המידע כי מדובר ב"רישומי הכנה לגלות", בגרמנית.
הדמויות משובצות בספר שיצא בשפה הגרמנית, מבלי שציין הרצל, איזה דמות במחזה מיוחסת לכל דמות ברישומים, אך על פי המיקום שבו הרישום המוצג מופיע בצד הכיתוב, ניתן להניח שבעת שיבוצו ראה בו הרצל את דמותו של סולון.