אשת פוטיפר ויוסף הוא סיפור תנכי שאולי לא פיתוי ואיפוק במרכזו, אלא ניהול מחוכם של שינוי. זוהי דרמת מצבים מתוחכמת, שכל המשתתפים בה נדרשים לכל תושייתם ועורמתם בכדי להיחלץ ממנה בשלום. והם אכן מצליחים. הסיפור, שנתאר בהמשך, מתאר אירוע, שבעקבותיו כל הדמויות מחויבות לבצע שינוי דרמטי בעולמן. את השינוי מנתבים בחכמה רבה, יוסף ואשת השר המצרי פוטיפר, תוך שימוש מתוחכם בכלי הניהולי – 'סוכני שינוי'. כלי שיילמד ויוגדר בספרות הניהולית רק אלפי שנים אחר כך. גם המונח הניהולי החדשני 'פסיכולוגיה חיובית' מופיע כבר כאן, ככלי מיטבי להנעת תהליך באמצעות 'סוכני שינוי'.
בעקבות קריאה מעמיקה בסיפור התנכי, עולה גם האפשרות שבדרמת מצבים זו היו מהלכים שבעצם תוכננו מראש על ידי השחקנים הראשיים. ביחד, או על ידי כל אחד מהם בנפרד.
מיהם סוכני שינוי ?
עובדים וחברים בארגון אינם נרתמים בנקל לביצוע שינויים. התנגדויות לשינויים נובעות ממגוון סיבות אישיות וארגוניות, בהן: פגיעה בהרגלים, הצפה של חוסר ודאויות, ערעור תחושת בטחון, חששות תעסוקתיים וכלכליים, הוצאה מאזורי נוחות חמימים ועוד.
אחד מהכלים העוצמתיים העומדים לרשות מנהלים בביצוע הליכי שינוי הוא האפשרות להיעזר ב'סוכני שינוי'.
סוכני שינוי, הם אותם אנשים בארגון (או מחוצה לו), שניתן לגייסם לתמוך בשינוי. מובן שיש לבחור בדמויות בעלות השפעה ויכולת, אישית וחברתית, לתמוך בשינוי בשטח, בצורה שתסייע בצורה אפקטיבית להתגבר על התנגדויות לשינוי.
מנהלים יכולים להיעזר בסוכני שינוי להובלת שינוי תחתם. באותה מידה יכולים מנהלים ועובדים להיעזר בסוכני שינוי, בהובלת שינוי בהנהלת הארגון שהם כפופים אליו, או באופן התנהלותו.
סוכני שינוי יכולים להוות כלי אפקטיבי גם בתהליך של שינוי אישי ושל שינוי תרבותי.
ישנן שיטות שונות לגיוס סוכני שינוי, בהן שיחות אישיות, שיתוף מידע, היוועצויות ועוד, אך בעיני, הדרך הטובה ביותר הנה שימוש בפסיכולוגיה חיובית. פעולות כגון – תמיכה בעובדים, מתן חיזוקים לעובדים, העצמתם והמרצתם. שימוש בפסיכולוגיה חיובית מקרב בין מנהלים לעובדים ומאפשר קבלת תמיכה בחזרה מהעובדים להנהלה.
סוכני שינוי יכולים גם להיות אמצעי לשכנע את ההנהלה שאתה כפוף אליה (או בעולם הפוליטי הקדום – השליט )
הסיפור התנכי 'יוסף ואשת פוטיפר'
חשוב להדגיש שכבר במקור שבספר בראשית, הסיפור התנכי מסופר שלוש פעמים. פעם ראשונה 'כפי שקרה', בפעם שניה כפי שאשת מספרת אותו לצוות משרתי הבית , ובפעם שלישית כפי שהיא מספרת אותו לבעלה, השר פוטיפר.
הסיפור מתחיל כשפוטיפר – סריס פרעה – קונה את יוסף לעבד מאת אחיו שהחליטו למכור אותו, מאחר שמאסו ביוסף בשל חלומותיו ובשל יהירותו. פוטיפר – סריס פרעה – (תיאור שאולי חשוב להבנת הסיפור), רוכש את יוסף ובעקבות שביעות רצון מיכולותיו ממנה אותו כמנהל ביתו . יתכן שמינוי זה מגיע על חשבון בעלת הבית הטבעית, אשת פוטיפר. הסיפור בלשון התנך:
"ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה"
פעם ראשונה שהסיפור מסופר, האירועים כפי שקרו בפועל
"ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. "
פעם שניה שהסיפור מסופר, הגרסה המסופרת על ידי אשת פוטיפר לעובדי הבית.
"ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול, ויהי כשומעו כי הרימותי קולי ואקרא ויעזוב בגדו אצלי וינוס ויצא החוצה" (גרסה זו תנותח בהמשך כגיוס 'סוכני שינוי')
הסיפור מסופר פעם שלישית. הפעם אשת פוטיפר מספרת לבעלה השר.
"ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו. ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי. ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה. ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו. ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר"
בהמשך מסופר כיצד יוסף משתחרר מבית האסורים ישירות להיות עוזר פרעה על ידי כך שפתר לפרעה את חלומותיו. תכנון מחוכם וחכמה מאפיינים את יוסף בכל קורותיו במצרים.
הסיפור, כפי שהוא נקרא בראשונה נראה כסיפור פיתוי, בוטה, אגרסיבי ואולי אפילו כוחני במידה תמוהה להתרחשויות שניתן לצפות להן בחברה קדומה, פטריארכלית וחסרת סובלנות. לכך נוסף סיפור השארת הבגד שנראה שלומיאלי ואפילו מוזר. מוזרה גם החזרה העקשנית על ניסיון הפיתוי, ובמקביל תמוהה במקצת חזרתו היומית של יוסף לזירת הפיתוי.
מה בעצם מטרת הדמויות ?
מטרתו של יוסף ברורה וגם מוזכרת אחר כך במפורש במקרא. יוסף מעוניין להגיע לבית פרעה. הוא רואה את קרבתו לפרעה כאמצעי בכדי לחזור וללכד את המשפחה ולסייע לה. לכידות המשפחה היא היעד. סיפור הפיתוי משחק לידיו ובעקבותיו הוא עושה צעד נוסף בהתקרבות לצוותו של פרעה. ברור מדוע הוא זורם עם הסיפור שמוליכה אשת פוטיפר ולא יוצא בקול גדול כנגד גרסתה. התנגדות לאשת פוטיפר תגרור ויכוחים ובירורים שיביכו את בעלה השר פוטיפר. יוסף שותק ופוטיפר גומל לו בהעברה נוחה לג'וב משופר בבית האסורים המלכותי עם בני צוותו של פרעה.
אצל אשת פרעה הדבר מעט מורכב יותר. יתכן שכל סיפור הפיתוי מבוים או מתוכנן, ומטרתה האמתית הייתה לחזור ולכבוש את השליטה בבית. יוסף כמנהל חדש ורב כישורים הפריע לה. אם תחזור להיות מנהלת הבית, כמנהלת צוות העובדים לא יחסר לה דבר. גם לא פיתויים.
יתכן כמובן, כפי שמפרשים בדרך כלל את הסיפור, שמדובר בסיפור פיתוי שיצא משליטה והצריך פעולה מחוכמת הן של אשת פוטיפר והן של יוסף לבצע שינוי שיוציא אותם מהסיטואציה בשלום. חכמה רבה תאפיין את יוסף גם בהמשך קורותיו.
כך או כך, זהות האינטרסים זוהתה בין הגיבורים בחכמה רבה, וכולם בחכמתם פעלו 'נכון', והוליכו את הדרמה לכיוון שבסופו של דבר התאים לכולם.
פרשני מקרא מסוימים הגנו על מניעיה של אשת פוטיפר, ואף זיהו את אשתו העתידית של יוסף עצמו כבתה של פוטיפר. ('אסנת בת פוטיפרע כהן און', ופרשו שזו בתה. כך שבסופו של דבר אשת פוטיפר הפכה להיות חמותו של יוסף, רש"י השווה אותה לתמר ואמר "מה זו (מעשיה) לשם שמים, אף זו לשם שמים)
'סוכני שינוי' והפעלתם ב'פסיכולוגיה חיובית', ככלי מרכזי בידיה של אשת פוטיפר.
הדמות המרכזית בסיפור, היוזמת, הפעילה, המניעה תהליכים ופתרונות (לאחר שעוררה את ה'בעיה') הנה אשת פוטיפר. בשינוי שהיא מחוללת היא מזהה את בני הבית כבעיה העשויה לעורר התנגדות לשינוי שהיא יוזמת, אם בשל כך שצפו בהתנהגותה ועשויים להעיד על כך, ואם משום שהם עשויים להעדיף את ניהול הבית על ידי האדון החדש – יוסף.
אשת פוטיפר מגייסת אותם בצורה מחוכמת לתמוך בשינוי ולהיות סוכני השינוי. לשם כך היא נוקטת בהתנהגות תומכת, מבינה והופכת את עצמה לבת שיח עמם כשווה בין שווים. היא פונה אליהם כ'חברה לצרה' ואומרת " ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול, ויהי כשומעו כי הרימותי קולי ואקרא ויעזוב בגדו אצלי וינוס ויצא החוצה". הביטויים המובילים הם "הביא לנו", "לצחק בנו". אנחנו באותה סירה. היא מחמיאה להם על ידי שיתופם כשווה בין שווים, ועל ידי הפיכת השר ואת מעשיו לבעיה. אמירה חברית של אני אתכם. כולנו ביחד. אמירה שאמורה למנוע התגייסות של עדות אמת אודות הפיתוי או הקנוניה.
גיוס סוכני השינוי מצליח, מאחר וכולם דוממים בהמשך הסיפור. יוסף מאחר והסיפור מוליכו למקום טוב יותר, וצוות הבית דומם מאחר וגוייס כסוכנים לשינוי. השר מעוניין בשקט תעשייתי בבית והעובדה שהסיפור מושתק טובה למניעיו. הוא מכיר את אשתו היטב והדבר האחרון שהוא מעוניין בו זה בירורים וויכוחים. הוא מעריך את יוסף על שתיקתו וממנה אותו כמנהל בית האסורים של פרעה. (בחברה הפטריארכלית המצרית, לא סביר עונש של פחות מעריפת ראש על מעשה כזה, אך יוסף רק מקודם)
כך גיוס 'סוכני שינוי' הביא לשינוי מוצלח במציאות, שינוי שכולם הרוויחו ממני.
על פי קריאה זו, הרואה את מהלך האירועים כהשתלשלות מחושבת היטב, ניתן כמובן לראות גם את אשת פוטיפר כסוכנת שינוי עבור יוסף (וכמובן גם להיפך)
על הפרשנות לסיפור המקראי, וגם על הצייר כפרשן (ואצלנו, צייר תחריט הכותרת למאמר)
הפרשנויות המופיעות אינן חדשניות. גם העובדה שסיפור יוסף ואשת פוטיפר מסופר שלוש פעמים זו אחר זו מופיעה בפרשנויות רבות. יחד עם זאת קריאה מעמיקה בסיפור מקראי היא תמיד אישית ויש בה משהו חדש. (על פרשנויות לספורים קדומים, בעיקר סיפורים קצרים בקישור זה)
האם זה לגיטימי לקחת משפט שנאמר על ידי אשת פוטיפר לעבדי הבית ולהפוך אותו למרכז הסצנה , והאם לגיטימי להפוך אותו למפתח מרכזי להבנת הפרשה ?
ברצוני להצביע על פרשן קודם שעשה זאת. צייר התחריט המופיע בכותרת המאמר (מתוך התחריטים של תנך מורטייר, שהודפס בהולנד של היום בשנת 1700).
בציור אשת פוטיפר ובעלה השר ניצבים משני צדי הסצנה כשברור לצופה שהדמות המובילה את ההתרחשויות היא אשת פוטיפר. ובמרכז התמונה עבדי הבית האוחזים את יוסף 'האשם בפיתוי' בידיהם.
הם נוכחים ממש במרכז התמונה, מגויסים לטבת אשת פוטיפר ואוחזים ביוסף ה"אשם". סצנה זו כלל לא מסופרת בתנך – זוהי פרשנותו של האמן. על פי פרשנותו המצוירת הדמות הדומיננטית היא אשת פוטיפר, ובמרכז הסצנה עבדי הבית, שהם "סוכני השינוי" שגייסה בהצלחה ובחכמה רבה לצידה.
כך, ניתן אולי לומר כי מאמר זה נכתב כבר על ידי אמן תחריט מהמאה ה-17.
בהובלת שינוי, אף אם כרוכים בו סיכונים, פעמים רבות כדאי להשתמש בכלי של גיוס "סוכני שינוי", וכשהם לצדך אתה שולט בהתרחשויות.
מדוע חשוב להדגיש את ההתנהלות החכמה של הדמויות ?
חכמה רבה מאפיינת את המשך מעשיו של יוסף גם בפרשיות הבאות. יוסף מכונה בספרות חז"ל כ'יוסף הצדיק'. נראה כי לא פחות מכך הוא ראוי להיקרא 'יוסף החכם'.
ואולי זו הכוונה במונח צדיק – שימוש בחכמה ובכל היכולות שברשותך לטובת מטרות ראויות.
המונח "חכם עדיף מנביא", הזדחל לתלמוד הבבלי מאוחר יותר.
אולם כבר סיפורי בראשית ממחישים פעמים רבות את חשיבות ההתנהלות המחושבת והעמלנית, ועדיפותה על מיסטיקה של המתנה לניסים.
בצד הערך של איפוק והתנהלות מוסרית, חשוב להדגיש את חשיבות ההתנהלות המתוכננת, החכמה והמחושבת כדרך להשגת יעדים.
5 תגובות
מסכימה עם כל מילה, ובטוחה שבסיפורי תנ"ך כמו גם במיתולוגיות או סיפורי עמים טמונה חכמה רבה, ורב נסתר על הגלוי, והמספר ( במקרה הזה הכותב) מפרש את המעשה כהבנתו.
מעניין לקרא, יישר כוח רפי!
הסתכלות מעניינת ומרעננת על הסיפור המוכר. נהנתי לקרוא. בטוחה שעוד אחשוב על דברייך בזמן הקרוב.
פירוש מקסים לסיפור המקראי . תוך שימוש בכלים מודרנים הוספת פן חדש להבנת האירוע ולדמותו של יוסף. שאפו.