סיפורים קדומים

על מוטיב הקיצור והצמצום בסיפורים ובאגדות קדומות

הצבע הכחול אינו מופיע בתנך. לעובדה מוזרה זו צצו הסברים מגוונים, אך למעשה הדבר אינו מפתיע כלל. נעדרים מן התנ"ך, תיאורי נוף, תיאורי אווירה והבעות רגשיות. התנ"ך ממוקד. כל מילה בתנך, גם בחלקים הסיפוריים שבו שקולה ומדודה. הצבע הכחול, בהיותו נדיר בטבע נוכח פחות בעשייה המתוארת ובתיאורים הממוקדים, וטבעי שיעדר מן התנ"ך.
התמציתיות, הצמצום והמיקוד, מאפיינים גם סדרות רבות של טקסטים קדומים אחרים ושל סיפורים עממיים. אך מדוע בעצם ?
אחד המאפיינים הבולטים במשלים, באגדות תלמודיות, ובמידה רבה גם בסיפורים חסידיים ובסדרות רבות של סיפורים עממיים קדומים, הוא מוטיב הצמצום. הסיפור מגלם את עצמתן של השתיקות הרבות, ונוכחותם של פערים סמויים. לא הכול מסופר, ורב הסמוי מן הגלוי. העובדה שעולמות שלמים נדחסו לשורות ספורות (רות קלדרון: "השוק, הבית, הלב"), מחייבת אותנו להשתמש בידע ובמיומנויות שיאפשרו לנו, ללמוד לקרוא שתיקות, לחשוף רבדים חבויים ולחצות מחיצות.
אנו מורגלים שבחוויית היצירה, תובנות, רגשות, מחשבות וחוויות מונעות על ידי צלילים, משיכות מכחול, מילים, תנועת שחקן או תנועת מצלמה., הצבה בחלל ועל ידי אמצעים אחרים. בדיון על הסיבות שבעטיין סיפורים קדומים הם קצרים, נחזור לתקופה שבה המילים הם אמצעי הביטוי המרכזי, וגם בהן (בעיקר במילים הכתובות) שולטים מתי מעט.

ממסורת של העברה בעל פה להעברה לכתב
למסורת הסיפורים, הדחוסים למשפטים ספורים יש מגוון הסברים. חלקם נוגעים בהיבטים טכניים ולמסורות. כך לדוגמא מוכרת המסורת הקדומה להעברת סיפורים בין הדורות בעל פה, בין מספרי סיפורים רבי כשרון.
בדרך הטבע העברה מדור לדור בעל פה, ובין מספר למספר, מתבצעת בתמציתיות הכרחית. צמצום אופייני זה בא מאוחר יותר לידי ביטוי גם בהעברה לכתב. עם ההעברה לכתב כבר גלומות בסיפור תובנות שהצטברו במשך דורות, ונחבאות בין השורות ברמזי רמזים, ובדקויות סמויות. חלקן הוטמעו על ידי המספר המקורי וחלקן נוספו ברמז, במילה או במשפט על ידי מספר מאוחר שהוסיף רובד נוסף משלו. כך או כך העברה בעל פה מחייבת תמציתיות וקיצור. זו הדרך היחידה לשמור על רוח הדברים ולמנוע שיבושים.

כשהמסר הוא החשוב. סיפור קצר משמעותו – גישה מהירה יותר למסר.
מומחה הסיפורים האמריקאי מאט ליבאדרי (Mat Livadary), מציין באחת מהרצאותיו, כי: ככל שהסיפור שלך קצר יותר, כך אתה רוצה להגיע מהר יותר, או בדרך ישירה יותר לתכלית או למסר (To your why).
זה אחד המפתחות המרכזיים בהבנה מדוע סיפורים רבים הם קצרים. ההסבר תואם סדרות רבות של סיפורים, בהם משלים שמטבעם הם קצרים במיוחד, אגדות וסיפורים עממיים. לסיפור יש מסר. בוא ניגש אליו ישירות, הוא המרכיב החשוב בסיפור. גם כשהמסר מורכב, רב רבדים וסמוי מן העין, מוטב יהיה שנגש אליו, שנשקיע בגילויו, בהבנתו וביישומו, ומעל לכל חשוב שנדע שיש מסר.

הפרשנות, ומרכזיותה בתרבות.
סיפור קצר, אגדה קשה לפיצוח, מסרים שלא הובנו ומידע שנראה חסר, טבעי שילוו בפרשנות. הפרשנות נטועה עמוק בתרבות המערבית וכך גם בכל הדתות. כששומעי הסיפורים וציבור היעד למסרים, הוא בדרך כלל נבערים, חסרי כל השכלה ואנאלפביתים, מסר וכך גם סיפור, מצריכים בדרך כלל פרשנות.
כך סיפור מתוחכם, מורכב ורב רבדים יצריך לעיתים קרובות פרשנות, ולעיתים אף פרשנויות רבות. הדבר נוח לציבור חסר השכלה המורגל בקבלת מסרים נוחה וחלקה. בו בזמן הציבור מורגל להבין שישנם דברים נעלים מהבנתו. דברים אלה הם בהחלט בהבנתם של אחרים (מעטים), מהם הוא מצפה לקבלת הפרשנות ולהבנת מסרים.
הוגת הדעות האמריקנית (והיהודיה), סוזן סונטאג התפרסמה במאמרה המכונן "נגד פרשנות" (1964) בו קראה להתנער מהפרשנות הרומסת כל דבר והופכת להיות המרכז.
לגבי אמנות טוענת זונטאג   שמה שאנו זקוקים לו זה לחוות, לצפות, להרגיש, הבנת האמנות נעוצה בתגובות אינטואיטיביות ולא בניתוח ובהשלכות אינטלקטואליות. היא טוענת עוד שעבודת אמנות צריכה לעמוד בפני עצמה ולא כטקסט הכפוף לפרשנות. זונטג סבורה כך גם לגבי טקסטים רבים שפרשנות דרסה אותם לחלוטין וקסמם אבד. כדוגמא לכך היא מביאה את הפרשנות הנוצרית לשיר השירים. "הפרשנות היא הנקמה של האינטלקט על האמנות". (ועל הטקסט)
רוחות חדשות על חשיבות הפרשנות צצות בתקופה המודרנית. עדיין – הפרשנות טרם פינתה להן את מקומה המרכזי. גם אם מדובר בפרשנות אישית שלנו שבה אנו מפרשים באופן עצמאי את הסיפור או הטקסט, על מורכבויותיו ורבדיו. טקסטים קדומים בנויים כטקסטים המצריכים פרשנות. אם הם קצרים מדי אין בכך פגם, ההשלמה תיעשה בהליך הפרשני.

ועדיין, על אף הקיצור, באגדות הקדומות נוכח מימד רגשי, שבמיוחד בהן הוא תמיד עוצמתי ורלוונטי
אגדות קדומות, סיפורים ומשלים מבית מדרשם של מספרים קדומים, מקמצים מאוד במילים ובתיאורים ונחשבים לחסרי תיאורים רגשיים.
אך דווקא בקריאתם צץ מימד רגשי דומיננטי שנוכח היטב.
כיצד, אם כך, מרגיש הקורא חוויות רגשיות, בטקסט שממוקד בתיאור עובדתי חסר, חלקי, וחסר בפרטים ?
החוויה הרגשית צצה מבין השתיקות, מתוך הפערים של החוסרים בסיפור, ומתוך התיאורים שלא סופרו. ודווקא כאן הרגש עוצמתי יותר. התיאור הרגשי נבנה על ידי הקורא, נובע כולו מתוך עולמו של הקורא ונוכח בתודעתו. החוויה הרגשית אינה נצמדת לתיאורים של הכותב, מאחר ואלו לא קיימים. אין תיאורים רגשיים בסיפור, הם כולם במוחו של הקורא או החוקר והם רבי עוצמה.
עובדה זו משאירה את הסיפורים רלוונטיים ועוצמתיים תמיד. בכל דור, מגזר, או קבוצה אנושית הקוראים יחיו איכויות רגשיות בהתאם לעולמם התרבותי. הסיפור נשאר תמיד מלא חיות ורלוונטיות. הוא תמיד חדש וצץ לחיים מתוך שלד קדום. שלד המהווה בסיס לתובנות מוכמנות, אך גם לרגשות רבי עוצמה.
בצורה זו, הסיפור הקדום, מצליח פעמים רבות להפוך את הקורא לגיבור הסיפור ולמי שחש את הרגשות. החוסר בתיאורים רגשיים הופך מחסרון ליתרון, מאחר ורגשותיו של הקורא צצים ללא כל הפרעה, והן כולן שלו.
מספר הסיפורים (בעולם העסקי) דונלד מילר, בספרו – '"Building a Story Brand" מדגיש: "כשאתה מספר סיפור, כמו את סיפורו של העסק שלך, לעולם אל תספר כמה טוב ומוצלח אתה, או כמה מוצלחים גיבורי הסיפור. זה לא מעניין אף אחר. הפוך את השומעים לגיבורי כל סיפור שאתה מספר. זה מה שמספרים מוצלחים עושים".
זה בדיוק מה שקורה בסיפורים הקדומים הקצרים.
אם לדוגמא נסתכל על אגדות תלמודיות, הן קצרות וחסרות תיאורים רגשיים. אך התובנות והרגשות שופעות מהן, לעיתים דווקא בשל צמצומן הרב. הסיפור הוא כולו של הקורא. קוראים שונים מבצעים קריאה שונה לחלוטין, ומגיבים רגשית אחרת. כך גם אותו קורא, שקורא את האגדה שוב ושוב, עשוי לגלות בה מחדש תובנות ורגשות חדשים.  

העלייה המחודשת של ה – storytelling. האם הפורמט הקדום של הסיפור הקצר חוזר ?
נושא הסטוריטלינג צץ בהיבטים רבים של חיינו. סיפורים הם כלי ניהולי, כלי שיווקי, ואמצעי לקידום מסרים ואג'נדות, סיפורים משולבים במצגות, בהרצאות, בקמפיינים, באמצעים שיווקיים ובשיחות רעים.
מעבר לקסם שיש תמיד בסיפור, השימוש הרב בסטוריטלינג בהחלט מוסבר, בין השאר, בסיבות שמנינו.
מדובר בסיפור קצר שמטבעו מוביל מידית למסר או לתובנה, טבעי שנלווית לו פרשנות, כך שטבעי שדובר או מציג מצגת יוסיף לו כמה מילים לחדד את המסר, או אפילו להציג אותו, ובנוסף לכך, ארכו הקצר מאפשר לעשות בו שימוש קל על ידי שילובו במצגת, בכלי שיווקי, במאמר או בהרצאה.
חכמת חכמי קדם צצה מחדש, ובמחוזות אחרים.

טקסט זה נולד אגב החקר והכתיבה אודות האגדה (הקצרה במיוחד), 'היהודי הנודד'. אחת התהיות שליוו את עיסוקי באגדה זו, הייתה אודות הצמצום הרב באגדה הנוצרית המקורית. מדוע היא כה קצרה וכה מקמצת בסיפור האירועים ? על אגדה זו בקישור – היהודי הנודד. (מתוכנן להתפרסם במהלך ספטמבר)

לשיתוף הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אודות

פיגמליון הוא בלוג תרבות ישראלי, המרכז תובנות, מאמרים, סיפורים ורעיונות, בתחומי התרבות, אמנות, חברה והתנהגות, יהדות וזהות ועוד.

רישום לניוזלטר

חיפוש

קטגוריות

פוסטים אחרונים

פוסטים אהובים

עושים תרבות – עושים טוב
פנו עוד מעט מקום בעולמכם, לתרבות ולמהות
הירשמו לעדכונים חודשיים מפיגמליון

דילוג לתוכן