אנו מניחים שהמוניטין המקצועי שלנו במקום העבודה מושפע מיכולות וממיומנויות אישיות, מרקורד ומעשייה מקצועית, וכן מחזון מקצועי. אין בכך כל חידוש. אבל דווקא בתחומים אלה, אנו דומים לרבים אחרים. דומים הרבה יותר משאנו חושבים.
הבידול, וכך גם היתרון שלנו, עשויים להגיע ממחוזות אחרים לחלוטין. בחרתי לקרוא לתופעה זו: "פרדוקס המוניטין". הפרדוקס המצביע על כך שהערכה מקצועית מגיעה מתכונות ומהתנהגויות שאינן קשורות לנושא המקצועי, ואף סביר שהיו יכולות להיחשב כמפריעות לו. תופעת "פרדוקס המוניטין" מצביעה על כך שדווקא עשייה מחוץ למקום העבודה, וכך גם הישגים אישיים והערכה בתחומים אחרים לחלוטין, תורמים למוניטין המקצועי ולהערכה במקום העבודה בצורה משמעותית. למרבה האירוניה, אלה השקועים לחלוטין בתחום המקצועי בלבד, מזניחים את עולמם האישי ולא מפתחים בצורה מעמיקה תחביבים ועולמות תוכן נוספים, עשויים למצוא את עצמם מוערכים פחות מקצועית. זאת, בצד תשלום מחירים אישיים נוספים שניתן היה להימנע מהם.

העשייה מחוץ לתחומי העבודה, ומעגלי ההיכרויות הנוספים – הם ההבדל.
העשייה הפרטית שלנו, הכוללת: תחומי עניין וחקר, תחביבים שאנו מתמקצעים בהם, עשייה רצינית בתחומים שונים ובמידה רבה מאוד גם תרומה לקהילה, כל אלה תורמים רבות למוניטין המקצועי שלנו ולצורה בה מסתכלים עלינו במקום העבודה. תרומה זו אינה רק תרומה תדמיתית. היא מבוססת ניסיון ויש בה הגיון רב. הגיוון, העושר האישי והפתיחות הבאים לידי ביטוי בעיסוקינו הנוספים, מוצאים את ביטויים במבט רחב ורב ממדי שיש בו תרומה לכל עיסוקינו ובעושר של אישיותנו. אנו שלמים יותר, מסופקים ושבעי רצון יותר, ובעלי הסתכלות רחבה יותר. כך אחרים רואים אותנו ומבט זה באופן בלתי מודע בהחלט מבוסס על ניסיונם.
אנשים שעולמם עשיר ומגוון יותר הם האנשים שאנו רוצים בקרבתנו. סיפור החיים שלהם ועיסוקיהם הם סיפור החיים שהיינו רוצים גם לעצמנו. אנו מעדיפים קרבת אנשים בעלי עולם עשיר, מגוון ורב ממדי, שכן אנשים אלה מרשימים אותנו הרבה יותר. בקרבתם אנו גם חשים מעט יותר פתוחים, רחבי אופקים ומרחיקי ראות, כפי שהיינו רוצים לראות את עצמנו.
עיסוקים חיצוניים תורמים גם בהוספת מעגלי היכרויות רחבים ומעשירים מתחומי העשייה הנוספים. מעגלי היכרויות אלה לא רק מעשירים את עולמנו, אלא תומכים במארג הכולל של קשרינו ומסייעים פעמים רבות במגוון עיסוקינו האישיים ואף בעשייתנו המקצועית.

הפער בין השאיפה להישגיות והצלחה בתחום המקצועי למאפיינים האחרים בהם נבחנים העיסוקים האחרים
פרדוקס המוניטין מפתיע אף יותר בשל כלי ההערכה השונים של העיסוק המקצועי אל מול העיסוקים הנוספים.
מעיסוק מקצועי או ניהולי אנו מצפים להצטיינות ולהצלחה. לעומת זאת, לא כך נבחנים העיסוקים האחרים. שם אנו לא מצפים להצלחה או התבלטות יוצאת דופן. בעיסוקים הנוספים אנו מערכים ומתרשמים מהגיוון בעשייה, מההעשרה, מעצם היוזמה שבעשייה, מהעושר התרבותי ומהמבט הרחב והעשיר.
הסופר האמריקאי הנודע קורט וונגוט אהב לספר על אירוע משנה דרך, שחווה בצעירותו. בהיותו נער בן 16 השתתף וונגוט במחנה מתנדבים שעסק בחפירה ארכיאולוגית. אחד הארכיאולוגים שאל אותו שאלות שמקובל לשאול בני נוער, כגון, מה הספורט החביב עליך? ומה הנושא המעניין אותך? וונגוט סיפר שענה לו, שאינו פעיל בספורט, "אני עוסק בתיאטרון, אני חבר במקהלה, מנגן בפסנתר ובכינור ולוקח שיעורי משחק". וואאו הגיב הארכיאולוג בפליאה, זה פשוט מדהים. קורט מספר שענה לו שאין זה כך, מאחר והוא למעשה לא באמת טוב באף אחד מן התחומים שציין. ואז מספר וונגוט שענה לו הארכיאולוג תשובה שלא ישכח, הסעירה את נשמתו והשפיעה בצורה מטלטלת על המשך מהלך חייו : "אני לא חושב שלהיות טוב בדברים שאתה עוסק זו הנקודה החשובה בעשייתם. אני חושב שכשאתה רוכש את כל הניסיונות הנפלאים שאתה חווה, ואת המיומנויות השונות מכך, זה מלמד אותך דברים ההופכים אותך לאדם מרתק, וזה באמת לא משנה כמה טוב עשית אותם".
תשובה זו, סיפר קורט וונגוט, שינתה את מהלך חייו מכישלון, ממישהו שלא באמת היה מוכשר בדברים שעשה, להצלחה. מאז, מספר וונגוט "חוויתי ועשיתי דברים שנהניתי מהם. עד אז גדלתי בסביבה שהייתה כל כך מוצפת במיתוס ההישגיות שחשבתי לפני כן שכדאי לעשות דברים רק אם תצטיין ותצליח בהם."
'כישלונותיו' של וונגוט המשיכו גם אחר כך. מעט לאחר מכן התגייס לצבא היישר אל מלחמת העולם השנייה ונפל בשבי (שבי דרזדן). אך ניסיונות אלו הפכו אותו לאדם מעורר השראה ולאחד מהגדולים בסופרי אמריקה.
מעבר להשראה מרוממת הנפש מסיפור חייו, הסיפור מדגיש את העושר הנרכש מעיסוקים מגוונים, עושר שאינו תלוי בהישגיות מיוחדת.

הון (ועבודה כלכלית), תרבות וחברה, שלושה עולמות שהם אחד
פרדוקס המוניטין, והטענה שהון חברתי והון תרבותי מוצאים בעצם את ביטויים במוניטין מקצועי ובהון כלכלי, נטועים היטב בחשיבה האקדמית-חברתית.
הסוציולוג הצרפתי הנודע, פייר בורדייה, התפרסם במספר רעיונות פורצי דרך. אחד הבולטים שבהם פורסם במאמרו, "שלושת צורותיו של ההון". לטענתו, הון מופיע באחת משלוש צורות: 'הון כלכלי, הון חברתי והון תרבותי'. שלוש צורות אלה, בהן הון בא לידי ביטוי, ניתנות להמרה ביניהן ומשרתות אחת את השנייה. להמרות אלה בין צורותיו השונות של ההון, קורא בורדייה טרנספורמציות. לדבריו: ההון, (תלוי בתחום שבו מתפקד ובמחיר הטרנספורמציות שהנן התנאי המקדים ליעילותו בתחום), יכול להציג עצמו בשלושה סוגי מסווה בסיסיים: כהון כלכלי, שניתן להמירו באופן מידי וישיר לכסף ואפשר למסד אותו בצורת זכויות רכוש; כהון תרבותי, שניתן להמירו, בתנאים מסוימים, להון כלכלי ואפשר למסד אותו בצורת הסמכה חינוכית, תעודות המעידות על השכלה, נכסים תרבותיים, כאוסף אמנות ודומיהם; וכהון חברתי, המורכב ממחויבויות חברתיות ("קשרים"), אותו אפשר להמיר, בתנאים מסוימים, להון כלכלי, ואפשר למסד אותו בצורת מעמד חברתי, קשרים חברתיים מועילים ומפרים, תארים חברתיים ודומיהם. טשטוש הגבולות בין צורותיו של ההון ואי הבהירות היכן למיין נכס כזה או אחר, מדגישים את העובדה שקבוצות שונות של נכסים נמצאות ממש על אותו רצף הניתן לניצול בצורות שונות. לעיתים שלושת היבטי ההון באים לידי ביטוי באותו נכס עצמו. נכס כבית מגורים למשל יכול להיות מועשר על ידי השימושיות והנראות התרבותית והחברתית שלו. אלה, יכולים לבוא לידי ביטוי, בין השאר, בעיצובו, במיקומו, בפריטי אמנות ועיצוב המשובצים בו, בשימושים שהוא משדר וכד'. גם המוטיבציה לרכוש למשל פריט אמנות יקר אינה רק כלכלית, אלא חברתית ותרבותית.
'פרדוקס המוניטין' ממחיש את הקשר בין התחומים. מעמד חברתי, עניין תרבותי ונכסים תרבותיים מוצאים את ביטויים במיצוב ובשדרוג מעמד מקצועי וכלכלי. שדרוג המוניטין.
פרדוקס המוניטין הוא המחשה לקשר האיתן שבין חברה, תרבות וכלכלה.
הבנת הקשר בין התחומים חשובה להבנת פעולות שיש לבצע גם בתחומים נוספים, כהוצאת אוכלוסיות ממעגל העוני. גם שם, למשל, לא די בפעילות כלכלית.

עניין וגיוון כהגנה משחיקה מקצועית
אנשים שעולמם עשיר וכולל עיסוקים נוספים ומעגלי היכרויות מגוונים, מדווחים הרבה פחות על שחיקה מקצועית. המגוון הוא יתרון המאפשר לעבור תקופות קשות, למצוא תמיכה במקומות נוספים ולהצליח לשמור על חיוניות ועל ריכוז ארוך טווח במקום העבודה. ברור שלעיתים קרובות הדבר יתורגם בפועל להערכה מקצועית רבה יותר על תפקוד מיטבי ויציב יותר בעבודה המקצועית עצמה.

עולם מלא, עשיר ומספק מהווה מקור לעוצמה ולחוסן גם בתקופות ללא תעסוקה מקצועית
אלה שעולמם מלא וגדוש יעברו בנקל תקופות קצרות ואף ארוכות של חוסר תעסוקה. במצבים כאלה, עולמם ימשיך להיות יותר עשיר, פעיל ומספק. בנוסף לכך, מאגרי ההיכרויות העומדים לרשותם יספקו תמיכה, קשרים והפניות שלא יעמדו לרשות מי שאין לרשותם מאגרי קשרים מעבר לעולם העבודה שהיה ואיננו.
זאת ועוד, אנשים מגווני עיסוקים יגלשו בניחותא לשלב הפרישה מהעבודה. פרישה זו תהיה עמוסה, רב גונית ומספקת לא פחות מתקופת העבודה האינטנסיבית והשוחקת שקדמה לה. לעומתם, אנשים שעולמם קשור בעבותות בלעדיים לעבודתם ומקצועם, יחוו פעמים רבות טראומה לא רק באבטלה זמנית או בחוסר תעסוקה, אלא גם פרישה לגמלאות תהיה עבורם משבר נפשי. משבר שפעמים רבות עשוי להפוך במהירות להפוך למשבר בריאותי.

הארגונים הנוגעים באותו 'משהו' נוסף
ארגונים וחברות רבות זוכים לאהדה ציבורית מיוחדת בשל מאפיינים שלמעשה אינם קשורים למוצר או השירות שהם מספקים, אולי אפילו פוגעים בו. אני למשל, שמח לבלות בבתי קפה המצהירים כי הם מעסיקים עובדים עם צרכים מיוחדים. למען האמת, אינפורמציה זו הייתה צריכה לגרור אולי חשש משירות שאינו מיטבי או לקוי, אבל התוצאה הפוכה. כשכולם מספקים את אותו מוצר, הערך המוסף, המוניטין, מגיע לפעמים ממשהו אחר, שלפעמים לא באמת קשור. יצירת אותו משהו נוסף, אותה ראייה רחבה יותר, קושרת אותנו עם החברה או עם המוצר. אנו אוהבים להיקשר בקשר עמוק יותר, החורג מצריכה סתמית של מוצר או שירות. ניתן לקרוא לזה כמיהה לערך מוסף. ערך שאנו מייחסים לשירות, אף שקל לזהות שהוא לא באמת נמצא שם.

העיסוק הנוסף האולטימטיבי – תרומה לקהילה
בין שלל העיסוקים, התחביבים ותחומי העשייה הרבים המעשירים את העוסקים בהם, תחום עשייה אחד בולט מעל כולם וזוכה להכרה ולהערכה הציבורית הרבה ביותר. התרומה לקהילה.
מעמדה המיוחד של התרומה לקהילה ממקם אותה כתחום המועיל והמעשיר ביותר, הן עבור הפרטיים העוסקים בה והן עבור הארגונים שבחרו לעסוק בה ברמה הארגונית.
ארגון העוסק בצורה מוסדרת ומובנית בתרומה לקהילה נהנה ממגוון תועלות, בהן:

• שיפור תדמיתו של הארגון.
• חיזוק בשביעות הרצון הכללית ושיפור הדימוי העצמי של העובדים.
• חיזוק הקשר בין העובדים לארגון וחיזוק ההזדהות של העובדים עם הארגון.
• חיזוק קשרים בינאישיים בין עובדים, ובין עובדים ומנהלים בארגון.
• יכולת משופרת להטמיע ערכי ניהול וקוד אתי.
• חיזוק מאגר הקשרים וההיכרויות האישיות עם גורמים מחוץ לארגון.
• ועוד.

כל זאת, כמובן, אם הדבר מתבצע תוך בחירה מיטבית של תחומי הפעילות המתאימים לארגון ולעובדיו לצורך יישום פעילות התרומה לקהילה, תכנון מוקדם של ניהול נושא התרומה לקהילה בארגון וכן מעורבות תומכת של ההנהלה.

אז מה עושים עכשיו?
התובנה העיקרית מ"פרדוקס המוניטין" היא שערכים וקווים מנחים בעשייתנו מעבר לעבודתנו המקצועית, כגון: יצירתיות, עניין, גיוון, העשרה, מבט רחב ופתוח ועוד, תורמים לפיתוח אישיותנו, חוסננו, סיפוקנו ושביעות רצוננו. אך מעבר לכך, אותם עיסוקים, מיומנויות נוספות, ידע וערכים נוספים, עשויים לתרום רבות להערכה אלינו במקום העבודה המקצועי, ולמוניטין שלנו.

איך מוצאים זמן לכל זה?
בשנת 1943, בעת המהלכים הקריטיים של מלחמת העולם השנייה, וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, היה אחד האנשים העסוקים ביותר בעולם.
החודש נמכר בבית המכירות כריסט'יס ציור מעשה ידיו של וינסטון צ'רצ'יל, שהיה צייר מחונן וצייר מאות ציורים, ב- 11.5 מיליון דולר. (המוכרת היא השחקנית אנג'לינה ג'ולי, בעקבות רכישה מספר שנים קודם לכן מהשחקן תום קרוז).
הציור מתאר את מסגד כותוביה במרוקו. ראש ממשלת בריטניה צייר אותו באותה שנה עמוסה וקריטית ב-1943. הציור צויר בעת שהיה בוועידה מדינית במרקש עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין ד. רוזוולט, יום לאחר ששהו מול אותו מסגד בזמן השקיעה.
שותפו לאותה פגישה, נשיא ארה"ב רוזוולט, גם הוא מופת לריבוי חריג של עיסוקים. עיסוק מרכזי בחייו היה התמודדותו עם שיתוק קשה וריתוק בן עשרות שנים לכיסא גלגלים. פעולותיו בנושא שימור וטבע הולידו את רוב שמורות הטבע של ארצות הברית ובנוסף לכך היה פעיל רב עניין בתחומים רבים מאוד נוספים. כל אלה לא מנעו ממנו להיות אחד מנשיאיה הגדולים של ארצות הברית (הדיל הגדול, הניצחון במלחמת העולם השנייה ועוד).
אבל זוהי בעצם המהות של פרדוקס המוניטין.
הוספת העיסוקים, הרחבת תחומי ההתעניינות, העשרתם וגיוונם, פעמים רבות לא מקשה ומוסיפה עומסים, אלא בונה, מעשירה ומחזקת. ולאורך זמן גם מקילה, מרגיעה ומאפשרת עמידה בעומסים ובהתמודדויות.