התגלגל לידי כתב יד מקורי וישן של משוררת היידיש המוכרת ביותר בין דוברי העברית – קדיה מולודובסקי. בצירוף תמונתה. כתב יד עם שיר שאולי לא התפרסם מעולם. מדובר בשיר משעשע המספר על עלילותיהם של שלושה ילדים קטנים המעוניינים להתגייס לארגון ההגנה. מאחר והשיר מיוחס לתקופה בה פעלה ההגנה, או סמוך אליה, ניתן להניח שכתבה אותו בניו יורק, בסביבות 1940, או מיד עם מעברה לתל-אביב, ב-1949, לפרק זמן קצר, ולפני חזרתה שוב לניו יורק.
קדיה מולודובסקי זכתה לפופולריות רבה בישראל ובין שיריה הרבים שתורגמו לעברית וזכו לפופולריות נמנים "פתחו את השער", "גלגוליו של מעיל" ו"הילדה איילת". חלק מהצלחתה של מולודובסקי בקרב הקהל הארצישראלי, שלאו דווקא אהד משוררים "גלותיים" כמו מולודובסקי, נזקף למיטב היוצרים שנמנו בין מתרגמי שיריה, בהם: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, אברהם לוינסון, ושמשון מלצר.
מאחר ויתכן וכתב יד זה לא פורסם מעולם, אני רואה את עצמי מחויב (חובה נעימה) לפרסמו.
יתכן וזהו הפרסום היחידי של שיר זה.
קדיה מולודובסקי היא מהפופולריות והזכורות בין היוצרות בשפה הידית, וזוכת פרס איציק מאנגר. (על כתבי יד של יוצרים חשובים, שלא פורסמו מסיבה זו אחרת והולכים לאיבוד עם הזמן, אכתוב בנפרד)

השיר המשעשע מספר על קורותיהם של שלושה ילדים קטנים, בני 5, 6 ו-7, החפצים להתגייס להגנה, והוא מפורסם בשפת המקור ביידיש, עם תרגום לעברית של ורד קופל. מאחר ואיני יודע יידיש, הרי שכל מה שנכון וזורם הוא של ורד קופל וכל הקלקולים, ככל והיו כאלה, הם מעשה ידי. ורד היא אוהבת יידיש אמיתית בכל לבה ובמסגרת לימודי לתואר שני  בהיסטוריה נהניתי מקורס אקדמי שהעבירה.

אל כתב היד של מולודובסקי מצורפת תמונתה מאותה תקופה (זהה לתמונה המפורסמת המופיעה בערך שעל שמה בוויקיפדיה, ומאותה תקופה). כתב יד בצירוף תמונה הם צירוף שכיח באוספים של כתבים ישנים וארצה להקדיש לצירוף זה מספר מילים.

כתב יד בצירוף תמונה
כשאנו מדברים על המחצית הראשונה של המאה הקודמת, אנו נתקלים במכתבים רבים שנשלחים בצירוף תמונת הכותב, גם כשהמתכתבים מכירים זה את זה מן העבר.
מדובר בתקופה ששירותי הדואר פעלו ביעילות רבה, במהירות ובדייקנות. מכתבים בתוך עיר גדולה (כמו ברלין למשל) שנשלחו למקום אחר באותה העיר, הגיעו ליעדם בתוך שעות ספורות. גם בין ערים רחוקות ואף בין ארצות מכתבים הגיעו בדייקנות ובמהירות רבה, לעיתים רבה בהרבה מהמקובל היום בעולם המערבי. שירותי דואר מהירים ויעילים אפיינו שלטון עוצמתי ומדינה מפותחת. במקומות שהמעצמות גילו בהם עניין (בישראל למשל ניתן לציין ערים כמו ירושלים, יפו, צפת ואתרים נוספים), התחרו ביניהן מספר רשתות בתי דואר של המעצמות. דואר יעיל הוא סממן של שלטון חזק.
בניגוד גמור לתנועת הדואר המהירה, תנועת האנשים, גם המפורסמים שבהם, הייתה נדירה ומוגבלת.
כך קרה שאנשים, גם אם מדובר בבני משפחה או מכרים אישיים, לא התראו שנים רבות. לכן התפתח הנוהל שמכתבים רבים נשלחו בצירוף תמונה. צירוף תמונה עדכנית היווה הוספה של ממד אישי למכתב, מעין זום של פעם.
בוודאי היה זה דבר שבשגרה לצרף תמונה למכתב עם שיר הנשלח למוציא לאור או עיתון. היה זה נימוס בסיסי של הצגה עצמית.
כתב יד זה מצורף לתמונתה של קדיה מולודובסקי, וניתן להניח שהוכן למשלוח להוצאה לאור, ואולי אף נשלח.

השיר הבריגדה הקטנה  (ביידיש ואחר כך בעברית)
התרגום לעברית נעשה רק בכדי לבאר את השיר ולא במטרה להעביר את קסמו לעברית, כך שהחן והכבוד כולו נשמרו לשפת המקור של קדיה מולודובסקי ליידיש. (אם כי בהחלט ניתן לדלג לגרסה העברית שבהמשך)

די קליינע בריגאדע – קאדיע מאלאדאווסקי

אזוי שרייבט מען מיר א בריוו

פון דער גרויסער יידישער שטאט תל אביב.

דריי יינגלעך – א לעבעדיקע חברה – אזא –

האבן באשלאסן: זיי גייען אין דער הגנה.

שאול – פינף יאר, ברוך – זעקס און משה – זיבן

האבן זיי זיך אלע צוזאמענגעקליבן.

גערעדט און געטענהעט פלאם – פייער בראנד.

זיי גייען פארטיידיקן דאס לאנד.

זאגט שאול, וואס איז אלט פינף יאר.

איך וועל שטיין אנטקעגן א טאנק און ניט מורא האבן א האר.

(מאכט אזוי ווי ער וואלט געהאלטן א ביקס)

איז ברוך צופרידן און ענטפערט: אוודאי!

מיר וועלן זיין די קליינע בריגאדע. (מארשירט)

זאגט משה: וואס זיינט איר, קליינווארג, אקעגן מיר? (מיט חוזק)

איך וועל זיין דער קאמאנדיר.

זיי זיינען צו דער לערערין מיט העלדישע טריט:

פארשרייב אונדז אין דער הגנה אלע זאלבעדריט.

האט די לערערין די חברה די קליינע באטראכט, (האלט זיך ביי די באקעס)

געשאקלט מיטן קאפ און האט געלאכט, כא כא כא.

קינדער, איר שרייבט נאך מיט גרייזן,

און אזעלכע טארן זיך אין דער הגנה נישט באווייזן.(גראזשעט מיטן פינגער)

האבן די קינדער געזען, אז די לערערין לאכט

האבן זיי נאך א מאל א פארזאמלונג געמאכט.

און ס'האט משה דער קאמאנדיר פארקנייטשט מיטן שטערן:

(האלט זיך ביי דער באק מיט דער האנט, דרייט מיטן קאפ. פויזע)

איך בין דער עלטסטער און מיך דארפט איר הערן.

דער צייטונגס-פארקויפער, וואס שטייט דא דערנעבן,

ער וועט די עצה די ריכטיקע געבן.

און זיי זיינען געקומען צו אים זאלבעדריט,

און צוזאמען גערעדט, הערט זיך איין רייד,

עס זאל בלייבן א סוד, שטיל און שא, (קוקט זיך ארום)

איר זאלט אונדז פארשרייבן אין דער הגנה.

האט דער צייטונגס-פארקויפער איין אויג פארמאכט

און האט די דריי העלדן מיט כוונה באטראכט. (דרייט מיטן קאפ)

און זיי זיינען אים דווקא געפעלן געווארן.

האט ער זיי געזאגט, א מינוט ניט פארלארן:

גייט אהין, ווו די צייטונגען ווערן געשריבן,

דארט זיצן קלוגע און פיינע יידן (מיטן פינגער אויפן קאפ)

זיי וועלן אייך אויפנעמען מיטן שענסטן פאראד

און איר וועט זיין אין דער הגנה תיכף ומיד.

גייט גלייך מיט דער גאס, אויף א בערגל פון אויבן, (ווייזט זיי מיטן פינגער)

שטייט דארט א הויז מיט ליכטיקע שויבן.

גייט אריין, זאגט שלום, און רעדט מיט געדאנק,

צוריקוועגס וועט איר מיר קומען זאגן א דאנק.

זיינען די יונגען אוועק און טאקע געקומען

און מען האט זיי מיט כבוד און לויב אויפגענומען. ( מאכט א באוועגונג מיט דער האנט בעטן זעצן)

הבריגדה הקטנה – קדיה מולודובסקי 
תרגום באדיבות ורד קופל, סגל אוניברסיטת בר אילן

כך כותבים לי מכתב

מהעיר הגדולה תל אביב.

שלושה ילדים – חבורה עליזה

החליטו להגנה ללכת

שאול, ברוך ומשה, בני החמש השש והשבע

ביחד התאספו

דיברו וטענו בהתלהבות

הם הולכים להגן על הארץ

אומר שאול בן החמש

אעמוד מול טנק ואינני פוחד

ברוך שמח, ובוודאי! ענה

אנחנו נהיה הבריגדה הקטנה

אומר משה: מי אתם, הקטנים לעומתי?

אני אהיה המפקד

אל המורה הם נגשו בצעדי גבורה:

תרשמי את שלושתנו אל ההגנה!

המורה את חבורת הקטנים בחנה

הנידה בראשה וצחקה חה חה חה

ילדים, אתם עדיין כותבים בשגיאות,

וזה אסור בהגנה להראות.

הילדים ראו את צחוקה

ועשו שוב אספה.

משה המפקד קימט את מצחו

אני הבוגר ואתם צריכים להקשיב לי

מוכר העיתונים העומד כאן קרוב

הוא ייתן עצה טובה

והם באו אליו שלושתם,

ויחד דיברו – הקשיבו לדברים,

שיישאר בינינו סוד,

תרשום אותנו להגנה

מוכר העיתונים עצם עין אחת

ואת שלושת גיבורינו עם כוונה בחן

והם מצאו חן בעיניו

הוא אמר להם מיד, רגע לא איבד:

לכו אל המקום בו כותבים את העיתונים

שם יושבים אנשים חכמים

הם יקבלו אתכם יפה

ואתם תהיו בהגנה תיכף ומיד.

לכו ישר בדרך זו על הגבעה למעלה,

עומד שם בית עם חלונות מוארים.

כנסו, תגידו שלום ודברו בהגיון

בדרך חזרה תבואו להגיד לי תודה

החברה הלכו ובאמת באו

והתקבלו בכבוד והדר.